לתרגל יוגה בארץ בחודש אוגוסט דורש מאיתנו להתמודד עם טמפרטורה מאתגרת. כיוון שמזגן ומאוורר גורמים לכיווץ של השרירים, נהוג במקומות רבים לתרגל בלעדיהם. החום גורם לעייפות, יכול להקשות על הנשימה וכמובן- זיעה. כל אלה יכולים להחוות כמטרד, כ'הפרעה' לתרגול ולחוויה המדיטטיבית. יחד עם זאת, על אף האתגר שהחום מציב בפנינו, יש לו איכויות חיוביות על התרגול שלנו. אם קירור מכווץ, חום גורם להתרחבות והתארכות. השרירים שלנו נהיים גמישים יותר בחום, מה שמאפשר לנו להכנס עמוק יותר אל תוך האסאנות (התנוחות) ולקצור מפירות ההתמדה שלנו לתרגול. תרגול ה'אשטנגה' מבוסס כולו על שמירה של החום בגוף. דרך נשימות האוג'איי (נשימות גרוניות) המחממות את הגוף מבפנים, הספירה הקצבית וה'ויניאסות' ששומרות על זרימת הדם, תרגול האשטנגה-ויניאסה בנוי סביב שמירה על חום גוף והתמסרות אליו, לכן דווקא אשטנגה מבין כל שיטות התרגול מציב אתגר גדול במיוחד למתרגלים ישראליים בקיץ.
אז מה עושים? איך מתרגלים.ות אשטנגה יוגה בחודשי הקיץ החמים בלי לסבול?
אז קודם כל, אני מציעה לשאול את עצמנו מה בדיוק מפריע לנו. אני מוצאת שכשאנו מתמודדים.ות עם קשיים במהלך התרגול שלנו, הרבה פעמים הם נובעים מגורמים 'חיצוניים', 'רעשים' שמסיטים אותנו מלהיות קשובים לעצמנו ולגוף שלנו. הרי, אם אנו חווים.ות קושי, מרגישים עייפות מהחום שדורשת ויתור או הורדת הקצב, למה אנו חווים את זה כבעיה? אולי אפילו כאכזבה או כשלון? גם תרגול איטי יותר, חלקי, הוא מצויין. כל עוד הקדשנו את הזמן הזה על המזרן להתבוננות, נשימה, תנועה- עשינו יוגה, הטענו את המצברים האנרגטיים שלנו. לעשות 'קצת פחות' דורש לשים את האגו בצד, להשתחרר מהמחוייבות הלעתים משעבדת לתרגול ולעשות מה שאפשר. החום רק מחדד לנו את זה, שהרי אם לא נהיה קשובים לעצמנו, מהר מאוד נגיע ל'רעש תודעתי', מאבק והתמודדות עם החום. לכן, האתגר הוא דווקא לא להיות 'גיבורים' ולסבול, אלא לראות האם וכיצד אנו יכולים להחזיר את העיניים פנימה, לתרגל מתוך קשב ושקט, לוותר כשצריך.
עוד 'ענין' זה כמובן הזיעה. הרבה מאיתנו מובכים מזיעה, מרגישים שכשאנחנו מזיעות אנחנו מלוכלכות, צריכות מהר לרוץ למקלחת ולהשטף. הדחיה מזיעה גורמת לתרגול להיות מלא בהתעסקות, בנסיון לנגב את הזיעה, להסתיר. אולי אנחנו אפילו נמנעות מתנוחות מסוימות כדי להזיע פחות. בפועל, זיעה זה דבר חיובי ובלתי נמנע. הקושי שלנו עם זיעה נובע מתפיסות חברתיות שמייחסות לגוף משמעות של משהו שצריך 'להתמודד' איתו- to contain, לשלוט בו. כשאנחנו נמצאות בתוך החוויה הגופנית עצמה, כשכל הגוף והנשימה מאוגדים לתוך התנוחה, הזיעה נהיית בלתי מורגשת. ברגע שאנחנו 'מתפצלות', מסתכלות על התרגול שלנו דרך עיניו של 'מתבונן' מדומיין- הזיעה נהפכת למטרד. לכן לזיעה, מעבר לאיכות ה'מטהרת' שיש לה- לפורקן שהיא מציעה, יש לא גם תפקיד חשוב בלסמן לעצמנו את ה'רעש התודעתי', את העמדה בה אנו מתרגלות. כישות שלמה או מפוצלת. ואם הזיעה נחווית כ'הפרעה', מה אנחנו יכולות לעשות כדי לצמצם את התנודות התודעתיים ולהחזיר את עצמנו פנימה.
אני מציעה לראות בחום הזדמנות לתרגל מתוך הקשבה לעצמנו. במקום לחוות אותו כמשהו שאנחנו צריכים.ות להלחם בו או להתמודד איתו, לראות בחום איזשהו מנגנון מווסת, תזכורת להפנות את העיניים 'פנימה' ולא החוצה, להיות בתוך החוויה ולא מחוצה לה. ככה אולי נוכל להנות מהיתרונות של החום על הגוף שלנו, להיכנס קצת עמוק יותר, להכות שורשים עוד יותר עמוקים ביוגה.
Comments