בסרטון, הסדרה הראשונה בצורה המסורתית שלה בהנחייתו הפשוטה והמדוייקת של פטבי ג'ויס. המתרגלות.ים, ביניהם מתי עזרתי, צ'אק מילר וריצ'רד פרימן, מי שלימים נהיו לשמות ידועים בעולם היוגה בכלל, ובהעברת המסורת של האשטנגה יוגה והוראתה במערב בפרט, מדגימים.ות את התרגול המאתגר באופן אלגנטי ומרשים ומפגינים את מסירותם לשיטה.
על אף שהיום מעטים המורים.ות שמלמדים אשטנגה יוגה באופן נאמן לחלוטין למסורת של ג'ויס, כפי שמודגם בסרטון, אלמנטים רבים מהתרגול עדין נשמרים. המבנה, הקצב, נשימת האוג'אי (נשימת הנצחון), המיקוד ועוד, כל אלה ממשיכים לאפיין את שיעורי האשטנגה יוגה גם היום.
בתחילת דרכו, פטבי ג'וייס היה מלמד את תרגול האשטנגה יוגה אחד על אחד, מורה מעביר את תורתו לתלמיד-לדור הבא. אבל, עם הגעתה של היוגה למערב (ובעיקר הגעתם של המערבים להודו), ג'ויס הפסיק ללמד באופן פרטני ופתח את ה'שאלה' במייסור. וכך, מללמד קומץ נבחר של תלמידים, ג'ויס החל ללמד מאות אשטנגים.ות מרחבי העולם כל יום.
היום, ה'שאלה' במייסור מנוהלת על ידי נכדו וממשיך דרכו של פטבי ג'וייס, שרת. התרגול בשאלה הוא תרגול 'אישי' (מה שנהוג במערב לקרוא לו 'מייסור סטייל') שבו המתרגלים.ות נעים בקצב האישי שלהם, על פי רמת ההתקדמות האישית שלו.ה. המורה, אז פטבי ג'וייס, היום שרת, עוברים בין המתרגלים.ות ומתקנים, מעמיקים את התנוחה, אומרים איפה להעמיק ומתי להפסיק. כן כן, מתי להפסיק. שכן, התפיסה באשטנגה יוגה היא שהתרגול הוא תרגול ליניארי- המתרגל.ת עוצרים בתנוחה שאינם 'מצליחים' לבצע וחוזרים לאותה הנקודה כל יום עד שהם 'משלימים' את התנוחה ורק אז עוברים הלאה. צורת התרגול הזו, שבה המורה עובר בין התלמידים.ות, משמרת בצורה מסויימת את ההוראה הפרטנית שהיה מלמד ג'ויס בתחילה. שכן, על אף שההוראה איננה אחד על אחד, היא עדיין מבוססת על התהליך האישי והליווי של המורה את ההתקדמות של כל אחד ואחת. נהוג בשאלה, וכן בסטודיואים ברחבי העולם, לתרגל 'מייסור סטייל' (תרגול אישי) חמישה ימים בשבוע, יום אחד בשבוע מוקדש לתרגול ה'מונחה' (מה שאנו רואות.ים בסרטון) ויום אחד מנוחת קודש :).
אני אוהבת לצפות בסרטון הזה, לקבל הצצה לגרסה ה'מקורית' של התרגול- לפשטות שבה פטבי ג'ויס מוביל את הסדרה. בשעה וחצי המצולמים, פטבי ג'ויס כהרגלו, כמעט ולא מדבר. הוא מציין את שמות התנוחות (האסאנות) וסופר. נותן קצב, ומנצח על הגופים הנעים בחלל. הנוכחות הזו מגלמת את הגישה של פטבי ג'ויס לתרגול, practice practice all is come. בעולם של אין סוף מילים, הסחות דעת, סתירות, אני מעריכה את הגישה הזו ומוצאת בה אמת ונחמה.
יחד עם זאת, אני צופה בסרטון הזה בעיניים ביקורתיות. מעולם לא ביקרתי במייסור, לא פגשתי את פטבי ג'וייס ולא את שרת. על אף שיש בי סקרנות גדולה לבקר במייסור, להיות במקום שבו הכל התחיל, לחוות את האנרגיה שחייבת להיות מחשמלת, של מאות אשטנגים.ות שעלו לרגל מרחבי העולם כדי לזוז, לנשום, להיות, להזיע, אני נרתעת ממייסור ומשלל הדברים שהיא מייצגת. הסיבות הן רבות, אמנה כאן שתיים מהן.
הראשונה, היא ש'השאלה' של ג'ויס איננה פתוחה לכל. צריך 'להתקבל' לשאלה. כדי להתקבל, עליך ללמוד אצל אחד המורים.ות אשר הוכתרו כמוסמכים על ידי שושלת ג'ויס (פטבי או שרת). רק אחרי שלמדת אצל אחד המורים ה'מוסמכים', והוכחת את יכולת ה'ביצועית' שלך, את יכולה לנסות ולהגיש מועמדות להגיע ל'שאלה'. כאן זה בעיקר משחק של מזל, אם את ממלאת את טופס ההרשמה בזמן, כמה ביקשו להגיע באותה השנה ואם הצלחת איכשהו לזכות ב'הגרלה', אז אולי תוכלי להגיע. החלק הזה מובן לי, יש מספר מקומות מוגבל וצריך שיטה. אבל הביקורת שלי היא לגבי השלב המקדים, הדרישה ממתרגלים.ות לעבור תחת ידיהם.ן של מוסמכים אקסקלוסיביים. דרישה זו יוצרת ומשמרת מבנה היררכי וכוחני שמעניק ל'מקורבים' לג'ויס שם וכוח. המבנה ההיררכי של השיטה, זורעת ערגה בקרב מתרגלים.ות "להתקדם"בתרגול לרכוש לעצמם מיומנות ושם, לקבל את ההכתרה הנחשפת כמורים 'מוסמכים' לאשטנגה יוגה. כל כך הרבה רעיונות שסותרים לחלוטין את העקרונות הבסיסיים של היוגה ביניהם אי השתוקקות ואי אלימות.
אני יודעת שהמבנה ההיררכי והכוחני לא ייחודי לאשטנגה. לאחרונה נחשפה השערוריה ששמה 'ביקראם' על אין סוף הפגיעות המיניות וההשפלות שהוא הטיח ומטיח בתלמידיו. התגלמות יחסי הכוח והמבנים החברתיים אשר ממשיכים להקנות למורים את האפשרות לייחס לעצמם מעמד של 'מלך', לעודד פולחן אישיות. ליצור סביבם את התנאים לקיום וואקום חברתי ותרבותי, בתוכו הם חופשיים להיות ולעשות ככל העולה על רוחם כביכול בחזקת 'היוגה', וכך להתנהל במנותק ומחוץ לחוק. תופעה זו ממשיכה לקרות, בידי ביקראם עצמו אשר ממשיך לקיים הכשרות מורים על אף פשעיו, וכן על תחת ממשיכי דרכו ודרכיהם של 'גורו'אים נוספים."זכיתי" (מרכאות כפולות) לדאבוני לפגוש לא מעט מורים.ות מזרם האשטנגה שמייחסים לעצמם את אותו המעמד. ליכולות הגופניות שלהם.ן וההתמסרות לתרגול הדורשני, או להיכרות האישית שלהם.ן עם מורה כזה או אחר משושלת ג'ויס או מוסמכיו, מיוחסת משמעות של מעין 'ניצוץ' שעבר אליהם, טפטף במורד ההיררכיות. 'ניצוץ' שאני בטוחה שהם מאמינים שהם יכולים ואף מחוייבים, להעביר הלאה לתלמידים.ות שלהם.
וכאן אני רואה בלבול וסכנה. כי התפיסה הזו, שבה מורים מגלמים את הידע, מגלמים את התורה עצמה, שבה המורה נמצא מעל התלמידים שלו, זו תפיסה שיש בה סטייה. היא מובילה (כמעט) תמיד! לפגיעה וניצול, ליחסים אלימים. ראייה לכך תיבת הפנדורה של סיפורי הפגיעות והאלימות של מורים ליוגה כלפי התלמידות שלהם. כאשר מורה נמצא מעל התלמידים.ות שלו, היחסים הללו משרתים את המורה- ואת תחושת הכוח והגדלות שלו עצמו. אנשים הם לא הידע-התורה או המיומנות שהם מלמדים, כל אלה עוברים דרכנו, ממשיכים לקרות, להשתנות ולהתהוות במפגש שבין המורה לתלמידים.ות. מי שמייחס לעצמו את התורה-את האיכויות הגלומות בה, מפסיק להיות מורה הוא נהיה שליט.
הסיבה השניה שאני לא רוצה ליסוע למייסור היא שהיוגה שאני מתרגלת ומלמדת, היא לא היוגה שבמייסור. אני חיה כאן, בישראל. התלמידים.ות שלי חיים כאן. האקלים כאן שונה, קצב החיים, ההתמודדויות, אפילו מבנה הגוף שלנו שונים מאלו שבהודו. ובהתאם לכך, תרגול היוגה שלנו צריך להיות שונה. אם נלמד אשטנגה בתפיסה שה'אמת' נמצאת במייסור, בידי שרת או מי ממשיכי דרכו של פטבי ג'ויס בשאלה, מעין 'בשנה הבאה בירושלים הבנויה' כל מה שלא 'שם', נהפך לנחות-לחיקוי. לנסיון כושל להידמות ולשמר את המסורת ואת אורח החיים הייחודיים למייסור. לכן, בעיני יש לתרגל אשטנגה יוגה עם עיניים וכוונה שמופנית כלפי פנים, אלינו-לסובבים אותנו, בתוך המציאות שאנו חיים.ות ולא מיחוצה לה.
ועם זאת, על אף הביקורת הרבה והאזהרות שאני מאמינה שמחובתי כמתרגלת ומלמדת אשטנגה להציף, תרגול האשטנגה יוגה הוא תרגול יפהפה בעיני. כבר עשר שנים שאני מתרגלת ועוסקת באשטנגה יוגה ולא מפסיקה להיות מרותקת מהמסע האינסופי. מעטים הדברים שמצאתי את עצמי מתמסרת אליהם בעולם כמו שהתמסרתי לתרגול האשטנגה יוגה. על כך אני ואנחנו (מתרגלי.ות האשטנגה) באמת חווים תודה לפטבי ג'ויס. הוא נתן לנו מתנה ענקית, הפרשנות שלו של היוגה, שרשרת האסאנות שהוא הביא לעולם הם מדהימים. אבל, וזה אבל ענק- אנחנו חייבות וחייבים להיפרד מהמרכיבים האלימים הגלומים בתרגול, לפתח את התרגול האישי שלנו המותאם לכאן ועכשיו ולבקר גישות היררכיות ודכאניות השזורות בתרבות האשטנגית. אני מזמינה אתכם.ן לצפות בסרטון בסקרנות, השתאות, התלהבות ואהבה וכן בביקורת רבה. וללכת ולתרגל את ה(אשטנגה) יוגה בפרשנות האישית ועל פי הקצב, השיר והאמת שלכם.ן.
Comments